תורת המספרים הוא טור שבועי שבו, בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

טוב לשבת בשניים מלשבת כאלמנה (תלמוד, קידושין, מע', עא')

בסרט ״רוקי 2״ זוכה רוקי בלבואה, הItalian Stallion בהזדמנות חייו, קרב חוזר על החגורה נגד אפולו קריד שמולו, ברוקי הראשון, הצליח to go the distance, ולהיות הראשון שקריד לא מכריע בנוק אאוט. הפעם, יודע רוקי שלנו, אפולו לא הולך לזלזל, אלא להתכונן כמו לקרב מול יריב איכותי, contender. הולך רוקי למאמן והמנטור שלו מיקי גולדמיל שמאמן אותו להתאגרף בעמידה אורת׳ודוקסית, כלומר כימני, למרות שרוקי שמאלי (Southpaw). הסיבה היא ספורטיבית ודרמטית כאחד. ספורטיבית, מאחר ואפולו הולך להתאמן מול יריבים שמאליים כהכנה לקרב ולא מצפה לפגוש יריב ״ימני״; ודרמטית, מאחר ורוקי סובל מהפרדות רשתית בעינו הימנית בעקבות הקרב הראשון מול קריד וכך יוכל להגן על העין הימנית שלו .

בכך מעלה הסרט רוקי 2 שני נושאים מעניינים. הראשון, הוא שסרטי המשך כמעט תמיד נופלים מהמקור. למשל אותה פגיעה בעין? תשכחו ממנה ברוקי 3 והלאה. והשני, הוא האופן שבו מה שמכונה ״העדפת הצד״, העובדה שלבני אדם ישנו צד דומיננטי, משחקת תפקיד מאוד רציני ביכולותיהם ולפעמים בהצלחתם של אתלטים.

ימין ושמאל, רק חול וחול.

למרות שמדובר בתופעה מאוד ברורה, למדע אין ממש הסבר מדוע מתפתחת אצל בני אדם העדפת צד, וההסברים הקיימים בעיקר מניחים סיבות של תורשה וסביבה. בגילאים מוקדמים, תינוקות וילדים מבצעים פעולות בשתי הידיים באופן שווה, אך עד לגיל 4 הם מתחילים להפגין העדפה לאחת מידיהם בביצוע משימות שונות. כשאדם שכבר התפתחה אצלו העדפת צד מתחיל להתאמן בספורט מסויים, העדפת הצד מיד תבוא לידי ביטוי. לדוגמה ימני יבעט או ימסור ברגל ימין, אצן יזנק כשרגלו הדומיננטית קדימה והשניה מאחור, וכמובן שמתאגרף יאמץ מיד את העמדה המכונה Orthodox שבה צדו השמאלי מופנה קלות לעבר היריב ויד ימינו מאחור.

הסיבה לכך משולשת, ראשית, היריב הוא לרוב ימני, ומכאן שרוב ההתקפות המסוכנות יגיעו מצד שמאל של המגן, ועל כן יד שמאל תהיה קרובה יותר לתוקף לחסום את המכה (ובכלל כל המתקפות יגיעו לכוון צד שמאל של המתאגרף, מכאן הצורך של רוקי לעמוד כימני להגן על עינו הימנית). דבר שני, הוא שעמידה צידית מצמצמת את שטח המטרה שיש ליריב ומצריכה אותו לנוע פנימה כדי לפגוע בגוף או בראש, והדבר השלישי, וזה בדרך כלל הדבר הראשון שמלמדים, הוא שמכה יעילה מגיעה לא מהאגרוף, אלא מתנועה של כל הגוף. הרגל הקדמית משמשת כמשען, הרגל האחורית נעה על צירה, כל צד הגוף נע לעבר היריב ומשגר את היד קדימה. עמידה צידית מאפשרת את כל זה ומאחר והיד הדומיננטית היא יד ימין, עמידה אורתודוקסית, כשצד שמאל מופנה ליריב, מאפשרת ניצול מקסימלי של כל זה.

כמובן שאז עולה השאלה, ומה אם היריב שמאלי? הרי כל היתרונות שמניתי לעיל הולכים לפח. היריב מתרחק ממך, המתקפה שלו מגיעה מהצד הפתוח, ושלך צריכה לעבור מרחק גדול יותר. ובנוסף הרגל הקדמית שלך נמצאת כמעט על שלו מה שמשבש את התנועה הרגילה של המתאגרף פנימה והחוצה ומכריחה אותו לנוע יותר לצדדים. בנוסף, מאחר ורוב האתלטים ימניים, אתלט שמאלי יותר מנוסה בלפגוש יריב ימני מאשר יריב ימני לפגוש שמאלים.

 אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה

אחת הדרכים להתמודד עם היתרונות היחסיים של אתלטים שמאליים בעולם ימני היא לאמן את האתלט הימני כאילו היה שמאלי (למשל שחקני בייסבול רבים למדו לחבוט כשמאליים). היתרון המיידי הוא שבכך האתלט מקבל יש מאין את כל היתרונות של שמאלי, אבל לא רק. למתאגרף ימני החובט כשמאלי יש ג׳אב חזק יותר משל השמאלי, מה שהופך את הג׳אב, שהוא חבטה לא איכותית המשמשת כהכנה לקומבינציה או לקביעת מרחק, לחבטה איכותית יותר. בכלל כל הקומבינציות, שהדגש בהן הוא שהיד החלשה יוצרת הזדמנות לחזקה מקבלות אפקט משמעותי, היד ה״מכינה״ חובטת בעוצמה ששוברת את ההגנה של היריב שנאלץ להתמודד עם מתקפה איכותית משני הצדדים. גם הרגל המובילה (ימין למתאגרף שמאלי) היא החזקה יותר ובכך מקשה על היריב לשבור את התנועה. החסרון הוא שבסופו של דבר הצד הדומיננטי הוא לא הצד החזק, ולכן אם לא מדובר במתאגרף פנומן, עדיף לו להשאר בצד שלו.

ישנם אתלטים שהצליחו לסגל לעצמם cross-dominance (העדפה של צד שונה לפעילות שונה, בועט בימין, מוסר בשמאל) או ממש Ambidexterity (חוסר דומיננטיות מוחלט). בבייסבול, קריקט ואגרוף הם מכונים switch hitters בשל יכולתם לעשות את הסוויץ׳ מצד ימין לשמאל. היום באגרוף יש נטייה לשלב בין עמידות, ומתאגרפים נוטים להחליף עמידה מימין לשמאל על מנת לבלבל את היריב. עם זאת, הגישה היא שלא לעודד אמבידקסטריות שכן הדבר מחייב את האתלט לאמן את שני הצדדים באופן שווה, ואז כל צד מקבל כחצי מתשומת הלב בהשוואה לשחקן שאינו ״דו צדדי״. בנוסף, ההתעסקות המנטלית באיזה צד להעמיד עכשיו באה על חשבון ההתעסקות המנטלית בלא לחטוף את האגרוף שבא אליך. אז מסתבר שכמו בחיים, גם בספורט, יותר משתלם לקחת צד מאשר להיות בעד כולם.

מספר חזק: דרק ג׳יטר

נשבע לכם בכל היקר לי, שניסיתי למצוא מישהו אחר. הלכתי לפוטבול, להוקי קרח, לקרלינג, לכל מה שיכולתי לחשוב עליו. אבל זה חזק ממני. זה חייב להיות דרק ג׳יטר.

וזה בעצם הסיפור שלו, איך שלא מסתכלים על זה, איך שלא הופכים את זה, האיש פשוט שמה. האמריקנים קוראים לזה charmed life. אליפות ראשונה למועדון מזה כמעט עשור בעונת הרוקי? צ׳ק. עוד ארבע אליפויות והחזרת המועדון לימיו הגדולים כקדם בזמן שהוא הופך למנהיג הבלתי מעורער? צ׳ק. הומראנס מנצחי מישחק ומהלכים הגנתיים ישר להיילייט ריל? צ׳ק. מוביל את שחקני היאנקיז בכמעט כל קטגוריה אפשרית? צ׳ק. 14 אול סטארס, 5 גולד גלאבס וMVP של הסאבווי סירייס? צ׳ק. walk off היט במשחק הפרישה? צ׳ק. היאנקיז מאז שהלך לא לקחו ולו אליפות אחת? צ׳ק. רכישת המארלינס בכסף של אחרים שמסרו לידיו את ניהול הקבוצה כאילו שהצ׳קים שהוא חותם עליהם יוצאים מכיסו? צ׳ק. זה לא קריירה גברת קרקר, זו הצהרת הון.

מספרים על רוברט ג׳ונסון, האיש שהמציא את הבלוז, שכדי להגשים את חלומו להיות מוזיקאי אגדי הלך ופגש את השטן בצומת דרכים במיסיסיפי ושם סגר איתו דיל. בתמורה הוא אכן זכה בכשרון מוזיקלי חד פעמי והמוזיקה שיצר מהווה את אבן הפינה שממנה נוצרו הבלוז, ובהמשך הרוק, אבל המחיר ששילם היה כבד, ואחרי שנתיים מדהימות יצירתית הלך לעולמו בגיל 27, אלמוני וחסר כל.

אני לא יודע אם דרק ג׳יטר סגר דיל ועם מי ובאיזו צומת דרכים כדי להשיג את הקריירה הבלתי תיאמן שלו, מה שבטוח הוא שהאיש הצליח גם לקבל כל מה שחלם עליו (וגם מה שלא חלם עליו) וגם לצאת מהדיל כמו חדש וללא פגע. אני לא אתפלא אם אי שם באיזה חור יושב איזה אחד עם קרניים, קורא את האותיות הקטנות כלא מאמין, גם מזה הוא הצליח לצאת, הדרק ג׳יטר הזה.